עזרא צמרי | צליל של מנדולינה בלב
תערוכה קבוצתית | מציירות לספרים
אגודת חובבי הצילום "עפולה קלאב" | אני, עירי, ארצי
אהובה שרמן | חמישים שנות יצירה
סטודנטים בטכניון | עפולה – מעבר למיידי
תערוכה קבוצתית | בוגרי מגמות אמנות בעפולה ע"ש מירב בן משה
תערוכה קבוצתית | לראות את האחר בתוכי
תערוכה קבוצתית | נשים יוצרות בעפולה
צביקה זליקוביץ | צילום מקרוב ומרחוק
שילובים - מגמות ביצירה הפיגורטיבית בישראל
תרצה אשכנזי - ארבל | פנים סדוקות
קפצנו לעפולה | בוגרי בי"ס גורן לתקשורת חזותית, מכללת עמק יזרעאל
תערוכת צילום: מחפשים את
האוצר –בשרשרת הדורות
נבחרת בוגרי אונ' חיפה
The central motif in Alon Shepon's photography is the landscape. When a human figure appears in his photographs it is uniquely combined in a broader concept. In Shepon's works man is not the focal point but a detail in his man-made surroundings. One can see high walls, support beams, giant protecting walls, a mosaic-covered wall, (which reveals his Moslem origins) and above them all an iron pavilion with unusually fashioned carvings. Most of the colors in his works are warm colors, yellows, browns and oranges, which create a special colorful harmony.
The landscape photographs without the presence of man inspire a mystical atmosphere bordering on surrealism. The landscape is presented as a blank stage, ready for the plot to enfold on it; the compositions are well planned and the unique colorful lighting constructs drawings with the camera as paintbrush. In the series of beach photographs, the rattan braided lounge chairs appear for the vacationers who are not there; the present/absent person, and the chairs are arranged partially next to one another as if conversing. On the backs of the chairs are large black numbers. In one of the photographs the chairs are covered with light canvas with black stripes. The numerals and black stripes arouse feeling of discomfort. Alon Spepon's choice to photograph this series in black and white, with sharp and dramatic contrasts, contributes to the deep expressiveness of the work.
Roni Rechav
Gallery Curator
הנושא המרכזי בצילומיו של אלון שיפון הוא הנוף. כאשר מופיעה בצילומיו הדמות האנושית, היא משולבת באופן ייחודי בקומפוזיציה רחבה יותר.
ביצירותיו של שיפון, האדם איננו מוקד היצירה אלא פרט בִּסביבה מעשה ידיו. ביצירותיו קירות גבוהים, תומכים, חומות ענק מגינות, קיר מכוסה פסיפס [המסגיר את מוצאו המוסלמי] ומעליו סככת ברזל בחיתוך קומפוזיציוני בלתי שגרתי.
רוב הצבעים ביצירותיו הם צבעים חמים, צהובים, חומים-כתומים, היוצרים הרמוניה צבעונית מיוחדת.
צילומי הנוף ללא אדם משרים אווירה מיסטית על גבול הסוריאליזם; הנוף מוצג כבמה ריקה, מוכן לעלילה שתעלה מיד; הקומפוזיציות המתוכננות היטב, והתאורה הייחודית, החזקה והצבעוניות, בונות "ציורים" במכחול המצלמה; בסדרת צילומי חוף מופיעים כסאות נוח מעוצבים, קלועים מקש, לנופשים שאינם; האדם נוכח/חסר, והכיסאות מוצבים בחלקם זה ליד זה, כמשוחחים. על גב הכיסאות ספרות גדולות ושחורות. באחד הצילומים מכוסים הכיסאות בברזנט בהיר ועליו פסים שחורים. הספָרות והפסים השחורים מעוררים תחושה של אי-נוחות.
בחירתו של אלון שיפון לצלם סדרה זו בשחור-לבן, בניגודים חריפים דרמטיים, תורמת לאקספרסיביות העמוקה של היצירה.
רוני רכב
אוצר הגלריה